Search

Login Form

Parshat Truma

Author: Lori Fagelston, Adar 5766/March 2006

 

הפטרת פרשת תרומה- מלכים א' פרק ה' פסוקים כו'-לב' ופרק ו' א'-יג'

המשכן לעומת המקדש

בפרשה אנו קוראים על בניית המשכן ובהפטרה על בניית המקדש.

אנחנו נתמקד על השוואה בין השניים לא רק מבחינת המבנה וכליו אלה גם מבחינת מהות ומטרת השניים.

תוך כדי השוואה עם דגש בהבדלים נראה לאיזה מסקנות נגיע וגם נבין את סיפור ההפטרה.

ההבדל הראשון:

המשכן במדבר היה מבנה זמני - נועד לפירוק והרכבה תוך המסע במדבר ואילו המקדש היה מבנה קבוע מיועד לאורך זמן ולכן גם מפואר יותר.

נחזור כעת על הרקע ההיסטורי בפרק שלנו בהפטרה.

ההפטרה פותחת במילים "ויהי שלום בין חירם ובין שלמה" ובפסורים שהקדימו תוארה בהרחבה הברית הכלכלית שבין חירם לשלמה.

ברית השלום בין שלמה המלך וחירם היא אינו מקרי. הברית אפשר את התוכניות ה'גרנדיוזיות' של שלמה לבניית המקדש (הצורך לעצים....). אבל יתר על כך, לברית היתה משמעות דתית בנוסף למשמעות הטכנית.

אנחנו יודעים שדוד כבר כרת ברית שלום עם חירם (שמואל ב' פרק ה' פס' יא'-יב'), ואחר כך בפרק ז' פס' א'-ג', דוד מבקש לבנות בית המקדש.

למה ברית זאת כל כך משמעותית?

עד אז, מזמן מיציאת מצרים, כל השכנים שלנו: ארם, אדום, מואב, עמון, מצרים, פלישתים, כולם אויבינו. עד הברית שכרת דוד עם חירם אין קשר חיובי אחד עם אף גוי אחר, כי רק אז בני ישראל זכה להערצה ועכשיו, בזמן מלכות שלמה אנחנו גם נכנסנו לעידן חדש, לעידן של “New Middle East” ועם ישראל סוף סוף מבסס את עצמו ככוח על. הוא שולט על נתיב הסחר בין מצרים למסופוטמיה ולא רק עם חירם יש קשרים חיוביים אלא גם עם אחרים (פרק ה' פס' ד'-ה')

ולכן, מאד משמעותי ששלמה בונה את המקדש דווקא עכשיו בנקודת על זה בהיסטוריה שלנו, כשעם ישראל הופך להיות עם שמעריצים אותו. זה הזמן לבנות מקדש קבוע – שיהיה פתוח גם לגויים (כמו שכתוב בתפילת שלמה פרק ח' פס' מא'-מג').

הברית עם חירם היא לא רק "עיסקה". זה הזמן שניתן להפיץ את שם ד'. המקדש משמש מכשיר כדי להגיע למטרה זו.
(תזכרו נקודת זו שנזכיר מטרת המשכן/המקדש)

ההבדל השני והשלישי

  1. המשכן נבנת ע"י "עבודה עברית" לעומת המקדש שנבנית ע"י זרים.
  2. במשכן היה רוח התנדבות שבא לביטוי במילים בפרשה - "תרומה", "נדבה", "נשיאת לב" ואילו במקדש היתה חובה מטעם הרשות ("ויעל מלך שלמה מס מכל ישראל" פס' כ"ז).

בקיצור, המשכן ניבנה ע"י העם (מפעל עממי), לעומת המקדש שנבנה ע"י המלך (מפעל ממלכתי). יש לציין שגם בהלכה מצוות בניית המקדש מוטלת על המלך (הלכות מלכים של הרמב"ם).

ההבדל הרביעי והחמישי (הבדלים במבנה)

  1. המשכן כולו עץ ואילו המקדש עשוי גם מאבן ("אבנים גדולות, אבנים יקרות, אבני גזית" פס' ל"א)
  2. המשכן גם קטן יותר - 30 אמות, אורכו, 10 אמות רחבו, ו10 אמות גובהו. לעומת זאת, המקדש 60 אמות, אורכו, 20 אמות רחבו ו30 אמות גובהו. מוטב לציין שיש הקבלה בין השניים ששניהם נבנו עם יחס 3:1 באורך ורוחב.

אם אנחנו מדברים על המבנה של המקדש בואו נעיין בהפטרה לרגע. שימו לב שבתיאור הבניין של מקדש שלמה, יש שלשה מעגלים. במעגל החיצוני (סוף פרק ה') מתואר הבאת חומרי הגלם לבניין המקדש. המעגל הבא (אמצעי) מתואר המידות החיצוניות של הבית (פרק ו' פס' ב'-ג') ובמעגל הפנימי (מפסוק ד') מתואר הבניין עצמו.

הפרט הראשון המתואר הם דווקא החלונות: "ויעש לבית חלוני שקופים אטומים"

נשאלת כמה שאלות: למה זה פרט הראשון? למה לא קירות הבית? מה זה בכלל שקוף וגם אטום?

נסביר קודם כל מה זה שקוף ואטום. חז"ל מפרש כמה אפשריות. אחד - שהיו פתוחים מצדם הפנימי אך סגורים (מין תריס מעץ) מצדם החיצוני.

האברבנל נותן עוד אפשריות: שניתן לראות דרך החלון החוצה אך לא פנימה (זכוכית חד כיווונית) או שיכול להיות שהחלון היה אטום לרוח אויר אך שקוף.

חז"ל הוסיף שבזמן שלמה זכוכית היתה מצרך נדיר ולכן מתואר ראשון. אך כנראה יש סיבה יותר מעמיקה. החלונות מסמלים את מהותו של המקדש.

חשוב לזכור שבית המקדש הוא בית העם ולצורכי העם ולא לצרכיו של הקב"ה.

חלונות רגילים נבנים כדי להביא אור מבחוץ אל תוך הבית. אולם בית המקדש אינו צריך לאור העולם אלה העולם צריך את אורו של בית המקדש. "כי הברכה כולה זורמת מהמקור (ביהמ"ק) אל החוץ לעולם כולו". האור היוצא מפנים חוצה מאיר עומק נוסף וזה נאמר גם בנוגע למשכן: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". לא נאמר "בתוכו". גם בסוף ההפטרה כתוב: "ושכנתי בתוך בני ישראל(רבים).....".

יש הרואים הבדל בן המשכן והמקדש בפסוק זה ("ושכנתי בתוכם") כי הרי בדברים י"ב פסוק ה' כתוב בנוגע למקדש: "...לשכנו תדרשו ובאת שמה". ההבדל הוא שבנוגע למשכן הקב"ה כביכול נגרר אחר ישראל - היכן שיעשו :ושכנתי בתוכם" ואילו בנוגע למקדש, ב"י נדרשים לחפש אחר המקום המקודש ולבנות שם את הבית (היינו - לילך כביכול אצלו).

אך מהות המקדש וגם המשכן אנחנו למדים שעיקר בניינו הוא האדם עצמו, כדי שתשרה בו השכינה.

למרות שהמקדש בנה שלמה והמשכן-משה, מוחלפים השמות (משכן/מקדש) הדדית והייעד, המטרה, משוטף. אין ד' שוכן במבנה אלא בתוך בני ישראל. גם המקדש והמשכן הם רק אמצעים להשראת השכינה בתוכינו.

נחזור לפרשה לרגע - התורה מדגישה שהמשכן היה אמור להיבנות מתרומתם של בני ישראל ולא מדובר בתרומת כסף וזהב אלא נדבת לב – זה בא להדגיש את נכונתו של האדם להקדיש את ליבו גבוה. הראיון הזה חוזר גם בהפטרה (פרק ו' פס' י"ב) המקדש אמנם נבנת על ידי המלך אך קיימת רק בזכות נכונות של ב"י להקדיש את עצמו לעבודת ד'.

אם כבר מדברים על האדם נסיים עם סיפור יפה/אנלוגיה שמצאתי באינטרנט (פורסם ע"י יוני גרוסמן ומוטי ספראי):

"ועשית שלחן....וצפית אתו זהב סביב..."
"ועשו ארון.....וצפית אתו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו....." 
"ועשית מנרת זהב טהור מקשה תיעשה המנורה..כלה מקשה אחת זהב טהור"

שלשה סוגי בני אדם הם:

הראשון, כשולחן, מצופה זהב מבחוץ, זר זהב לו מסביב, אך בתוכו - עשוי הוא מעץ.

השני, כארון, תוכו כברו, מצופה הוא "מבית ומחוץ", מה שמציג הוא לראוה אכן קיים ומושרש, אך עדיין מצופה הוא בזהב, ושתי הגדרות שונות לו- מבית ומחוץ, פנימיות וחיצוניות. אמנם משתדל למנוע הפרש בין ההרגשה הפנימית וההתנהגות החיצונית, ואף מצליח הוא, אך הדבר עולה לו בהשתדלות מרובה.

הסוג השלישי הוא המנורה - "מקשה אחת זהב טהור", לא מדובר בציפוי זהב, אין כאן 'מבחוץ ומבפנים', אלא הכל זהב, מקשה אחת ללא חילוקים, התנהגות אמיתית טבעית.

בשל דרישת התורה ל"מקשה אחת", היינו מצפים שהמנורה תהיה חפץ מגושם, ללא פיתוחים רבים, ללא מורכובות מיוחדת, ולפיכך ניתן לעשותה מקשה, אל לא כך. הכלי המורכב ביותר הוא דווקא המנורה: "ירכה וקנה, גביעיה וכפתוריה ופרחיה ממנה יהיו". כלי זה מורכב מאד. הפרטים בו רבים, קטנים ומדויקים, והדרישה היא שכל המכלול ייעשה מקשה אחת, זהב טהור.

דרישה זו מהאדם, לאמת מקסימלית בחייו, לחוסר צביעות ומשחק, קשה היא ליישום, ואכן משה מתקשה במעשה המנורה, אך הפיתרון מופיע גם הוא - "אמר לו הקב"ה, השלך את הככר לאור והיא נעשית מאליה (רש"י). אדם המוכן למסירות נפש, להשליך עצמו, להשליך את האינטרסים החיצוניים, את הגאוה, הוא יגיע לזהב טהור-מקשה אחת.

*עוד הבדלים:

במשכן - "נחשבו גאולים" - (לעיין ברמב"ן) ואילו במקדש היו גאולים ממש

המשכן - יותר קדוש (והמקדש השני עוד פחות קדוש מהראשון)

והשוואות:

שניהם נבנו ביד

קודש קודשים מקביל לדביר

הקודש מקביל לההיכל

החצר מקביל לאולם

 

Sources: HaRav Avrahm Rivlin: 'Iyunei Haftara' (Hebrew) and Yehuda Shaviv: bein haftara la parasha (Hebrew).