Search

Login Form

Spirit and Material

Author: Esther Marcus, Shevat 5772/ Feb 2012

משיב הרוח ומוריד הגשם

אני מתכוונת לדבר על המפגש בין רוחניות וגשמיות, שהוא כולל בתוכו המפגש בין נפש וגוף. פרוט הנושאים חווייתי בהפרשת חלה.

  1. הרב קוק: התשובה הבסיסית הראשונית היא התשובה הגופנית
  2. אבות דרבי נתן, פרק ל נוסחה 2

וכל מעשיך יהיו לשם שמיים, כהלל.
כשהיה הלל יוצא למקום היו אומרים לו: "להיכן אתה הולך?"
"לעשות מצווה אני הולך!"
"מה מצווה הלל?"
"לבית כיסא אני הולך."
"וכי מצווה היא זו?"
אמר להן:"הן, בשביל שלא יתקלקל הגוף."

"היכן את הולך הלל?"
"לעשות מצווה אני הולך!"
"מה מצווה הלל?"
"לבית המרחץ אני הולך." "וכי מצווה היא זו?"
אמר להן: "הן, בשביל לנקות את הגוף."

תדע לך שהוא כן, מה אם אוקייניות [פסלים] העומדות בפלטיות [ארמונות] של מלכים, הממונה עליהם להיות שפן וממרקם [לנקות ולצחצח אותם], המלכות מעלה לו סלירא [משכורת] בכל שנה ושנה ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי המלכות. אנו שנבראנו בצלם ובדמות שנא' 'כי בצלם אלוהים עשה את האדם' (ברא' ט ו), על אחת כמה וכמה.
שמאי לא היה אומר כך אלא "יעשה חובותינו מן הגוף הזה."

There are statues of the emperor erected in all the Roman theatres and circuses, and servants are required to wash these images regularly. But the Torah teaches that every human being was created in the image of God. If this is so, shouldn’t we, who are made in God’s likeness, take care of our bodies?”

מצווה – שושי גבאי

"מצווה" מלשון “צוותא” ,"צוות" – חיבור, יחד – עבודת צוות:

  1. בין הגוף והנשמה
  2. בין אדם לחברו
  3. בין אדם למקום
  4. כי כל זמן שיש אצל האדם חילוק בין גשמיות לבין רוחניות, הרי שהאדם הזה הוא לא גשמי ולא רוחני. כי השלמות, היא כאשר אין אצל האדם הבדל בין גשמיות לבין רוחניות, בדיוק כפי שהמציאות עצמה מכילה בתוכה את הכל, ללא הבדל כלשהו. - אליעד כהן, מאמן אישי

רוח

We are not human beings having a spiritual experience; rather, we are spiritual beings having a human experience

Rabbi Alexander Seinfeld - You don’t have a soul, you ARE a soul – you have a body

הרב עמיטל ז"ל על ספור התאווים לבשר בפ' בהעלתך – 10 פעמים נזכרת בסיפור המיתה "בשר" וכנגדה 10 פעמים המילה "רוח" ללמדך שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם בעיית המטריאליזם (גשמיות) היא ליצור סביבה חיובית שבנויה על רוחניות.

גשם

גשם לעומת תפילת האדם

  1. בראשית (ב', ה') וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלוקים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה
    1. רשי ,ומה טעם לא המטיר? לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתן של גשמים. וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם, התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים – בהתחלה היה חסר מטר וחסר אדם לעבד האדמה. אדם נולד מן האדמה, כדי להתפלל, ליצור קשר מהארץ כלפי השמים. ואילו המטר הוא מן השמים כלפי האדמה ומסמל כל דבר שבא מן השמים לטובתנו. בתפילה, אדם מקשר בין ארץ ושמים. בגשם, ה' מקשר בין שמים וארץ.
  2. במצרים, לא היו תלויים בגשם אלא בנילוס. ואילו בא"י תמיד תלויים – עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה. "עיני" מלשון עין, השגחה וגם מלשון מעין, מים.
  3. מטרת האדם הוא לקרוא בשם ה' ולהביא שם שמים לעולם.
  4. המטר נותן לנו מדד על התנהגותנו וכל הזמן מזכיר לנו לעבוד את ה'.

תפר ביניהם – מלחמת עמלק

מלחמת עמלק – הראו לנו את התפר בין ניהול המלחמה בשמים – על פי זכות עם ישראל לפי שיקול דעת של הקב"ה
ממכללת הרצוג בשמות י"ז, ח-טז.
בולטת העובדה שבסיפור זה מתנהל הקרב כנגד עמלק בשני מישורים. המלחמה מתנהלת
במחנה, למטה, בניצוחו של יהושע "ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק",
אבל הקרב האמתי מוכרע מראש הגבעה, למעלה, באמצעות ידיו של משה "והיה כאשר
ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק". יהושע הוא החולש את עמלק לפי
חרב במחנה למטה, אבל כוחה של החרב נקבע על פי מצב ידיו של משה על ראש הגבעה,
למעלה. מלחמתו של יהושע בעמלק, למטה, היא אפוא השתקפות של מלחמתו של משה
בעמלק, למעלה.
מעמד ראש הגבעה רומז למקדש - מעמד זה מזכיר את נשיאת כפיים של הכוהנים, המברכים את העם. הכוהנים מרימים את ידיהם כדי לקבל את השפע האלוקי מן השמים ולהביא אותה על ישראל.

אוכל

  1. פ' המן במדבר שמ' (ט"ז, ד') ויאמר ה' אל משה: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא – מטרת המן הייתה לנסות אותם – מטרת האכלתם לא נזכרת כלל. במן, יד ה' הייתה ברורה, כי קבלנו אותו באופן ניסי – המוציא לחם מן השמים. אבל מהרגע שנכנסו לארץ, אדם היה צריך לעמול עבור הלחם וחשוב שתמיד יזכור שה' נתן לנו את הכוח לעשות את החיל – המוציא לחם מן הארץ.
  2. החטא הראשון היה באוכל - חטא אדם וחוה. מה היה החטא של הנחש? הוא חיפש קשר - אוכל הוא קשר שלנו עם ה'. הוא קנא בדביקות שלהם בה' – הנחש רצה ליצור פירוד בין איש ואישה וגם בין האיש וה'. ולכן העונש היה שיאכל עפר – יש בכל מקום, הוא לא מקבל אותו ישר מה' – כמו אב שנותן כרטיס אשראי ושולח את בנו ומנתק את הקשר איתו.
  3. היו חטאי אוכל במדבר
  4. "מאכל" – מה, איך, כמה, למה

אוכל - שושי גבאי

אוכל

  1. האוכל הוא גשמי. הגוף יודע איך לפרק ולהפיק תועלת מכוח המרכיבים.
  2. אם העולם הוא לנשמה, מהו מקומו ותועלת האוכל?
  3. לאכול, פירושו להכניס לתוך הגוף דבר הנמצא מחוץ לגוף
  4. כל החושים מכניסים את העולם החיצוני לתוך הגוף ולתוך הנפש\מוח
  5. רבוי אוכל, אכילת יתר מרחיקים אותנו מה'. עושים צום כדי להתקרב לה'. אדם שרוצה להתקרב לה' דוחה את הגשמיות ושואף לרוחניות.
  6. דב' לא יז-יח וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה. –- "והיה לאכול" זו תהיה רמת הצרות - ידעו כל הגויים שהעם הזה הוא כמו תרנגולת המיועדת לאכילה, כמו תפוח שאוכלים אותו בטבעיות, הוא מיועד לזה, כך יהיה מצב עם ישראל הם יהיו   "עם בני המוות"  האובייקט הראשון והטבעי עליו מכלים ומנתבים את זעם ההמונים
  7. שלמה המלך כתב קהלת ו,ז: כָּל-עֲמַל הָאָדָם, לְפִיהוּ; וְגַם-הַנֶּפֶשׁ, לֹא תִמָּלֵא.
    1. עמל הפה הוא העבודה לייצר אוכל
    2. עמל הפה הוא דיבורים של הפה
    3. פה אנו שוב רואים שאוכל הוא עניין נפשי

אוכל – ימימה מזרחי

  1. בגמרא כתוב: פעם, המזבח כפר על האדם – היום, שולחנו של אדם מכפר עליו. מהי ההשוואה בין שולחן למזבח? פעם, היינו מביאים קרבן על המזבח וה' היה מוריד אש מלמעלה. זה היה ערוץ תקשורת ישירה בינינו. היום, אנו מברכים על האוכל והקב"ה מוריד לנו שפע לשולחננו. לכן, גם השם "שולחן ערוך" – אנו ממלאים את כל הצווים של ה' וה' מוריד לנו שפע לשולחננו.
  2. טעמו וראו כי טוב ה' – "טעם" זה לא "taste" זה סיבה והבנה ("טעמי" המצוות). תאור המן: במ' (יא, ח) וְהָיָה טַעְמוֹ, כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן – כמו תינוק יונק ומוצא בשד יותר מתזונה. כרוך בהנקה הוא מרגיש את אהבת אמו ונתינתה. כך היה במן. וכך גם באוכל שלנו – כשאנו אוכלים ולועסים וטועמים, אנו מרגישים שה' אוהב אותנו ושופך עלינו שפע רב.
  3. הרב חיים ויטל אמר שאנו אוכלים עם ה"לב" כלומר 32 שיניים. ז"א טעם החיים הוא הלעיסה – לקחת הזמן ולהעריך מה שיש לך (בפה ובכלל). כמה שיותר לועסים, יש יותר זמן להעריך. דברים "לעוסים" (chewed over) הם דברים ישנים ומוכרים זה מכבר. כשאנו לועסים יש הערכה והתחדשות של ההערכה לדבר. תוך כדי הלעיסה אנו צריכים לחשוב כמה יש לנו וכמה ה' אוהב אותנו.
  4. רבי נחמן מברסלב אומר שאסור להגיע למצב רעב – שהוא ביטוי ל"רע עב", שני דברים גרועים – מעיד על מצב גרוע של אדם.

אוכל – הרב אורי שרקי ממכון מאיר

מהמאמר שלו

http://ravsharki.org/content/view/1563/629

ברכות הנהנין – שושי גבאי

ברכות נהנין – משל שאני הולכת לאחותי, משל לבית קפה שמשלמים ביוקר על כוס תה כי באמת משלמים על החוויה כולה. כשאתה אוכל משהו, הוא כולל את כל אלמנטים של הבריאה שקשורה לאוכל – שמש, גשם, זרע וכו'

  1. לזכור שה' נתן לך כוח לעשות את החיל הזה
  2. לברך כדי להכריז על מלכות שמים דרך הבריאה
  3. לה' הארץ ומלואה לעומת השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם – מדובר על לפני\אחרי שברכת
  4. לכל דבר יש כוח רוחני – באכילה, הכוח הרוחני שבאוכל מזין את הנשמה על ידי זה שמברכים על האוכל, יש אלוקות באוכל. בברכה, אנו לוקחים את האוכל ומרוממים אותה. הברכה מוציא את החיות החוצה. חיות vitality or life essence
  5. כשמברכים, מוציאים ניצוץ הקדושה בדבר – הברכה מעלה דבר בדרגה בעולם - "וכשנוטל אדם פרי או דבר מאכל ומברך עליו בכוונה...כשמזכיר את השם מתעורר אותו החיות שעל ידו נברא הפרי ההוא על ידי ה'...וזה החיות הוא מזון נשמה וכל זה במאכלים המותרים וכשרים שציוה הקדוש ברוך הוא להעלותן מגשמיות לרוחניות....אפילו בזמן שתבא לא"י ותאכל לחם גשמי, שתקדים כבוד נשמתך לכבוד גופך ולהעלות הכל מגשמיות לרוחניות." (בעש"ט עה"ת עקב)
  6. "צדיק אוכל לשובע נפשו" – הנפש צריך להימלא מהאוכל – נעשה ע"י הברכה
  7. ברכות הנהנין על 4 חושים:
  8. טעם – אוכל
  9. ריח – מריחים דברים – בורא מיני בשמים
  10. ראיה – קשת, ים
  11. שמיעה – רעם, בשורה טובה

משמעות ברכה

  1. "ברוך" – מלשון "בריכה" – ה' הוא המקור לכל ברכה, אנו מבקשים ממנו להזרים לנו ברכה מתוך בריכה השפע
  2. "אתה" – אתה לפנינו – קרוב לנו, "כי אתה עמדי"
  3. "ה'" – מושל העולם כולו
  4. "אלוקינו" – מבטא את היחס שלנו לה' – הוא שלנו

ציצית

מצות גברים – ציצית – מאמר של הר' אהרון ליכטנשטיין

http://www.etzion.org.il/dk/5769/1183maamar1.html

הפרשת חלה

  1. במד' (טו, יח) דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  בְּבֹאֲכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם, שָׁמָּה.  יט וְהָיָה, בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ--תָּרִימוּ תְרוּמָה לה' ראשִׁית, עֲרִסֹתֵכֶם--חַלָּה, תָּרִימוּ תְרוּמָה:  כִּתְרוּמַת גֹּרֶן, כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ.  כא מֵרֵאשִׁית, עֲרִסֹתֵיכֶם, תִּתְּנוּ לה' תְּרוּמָה—לְדֹרֹתֵיכֶם.
  2. מצות נשים – הפרשת חלה, למרות שהחיוב הוא גם לנשים וגם לגברים.
  3. בימי בית המקדש, החלה נתנה לכוהנים, כדי לפרנס אותם. ה' צוה לתת את המנה שלו לכוהנים. המתנה הזאת קשרה את העם לכוהנים. גם הכוהנים וגם אנחנו סומכים על הקב"ה לפרנסה.
  4. לחם הוא האוכל המושלם. האוכל היחיד שלא נמאס ממנו.
  5. מצווה התלויה בא"י - מדברי סופרים להפריש חלה בחוצה לארץ, כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל.
  6. יש לעשות לפחות פעם בשנה.
  7. עקרת בית = עיקר הבית
  8. חנה: חלה, נידה, הדלקת נר. עם הזמן "חנה" – מצוות של הנשים – נקרא "חינה" ומזה התחיל המנהג של חינה בתור חגיגה לפני חתונה. בחינה אנו מבטאים שאנו שמחים שהכלה זוכה למצוות אלה. נר – ראשי תיבות נשמה רוח – כשהאישה מדליקה את נר השבת, היא מכניסה קדושה לבית. היא מבדילה בין החול לקודש.
  9. הפרשת חלה יוצרת עת רצון – להתפלל ולבקשות
  10. וְרֵאשִׁית כָּל בִּכּוּרֵי כֹל וְכָל תְּרוּמַת כֹּל מִכֹּל תְּרוּמוֹתֵיכֶם לַכֹּהֲנִים יִהְיֶה וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ. (יחזקאל מ"ד, ל')
  11. ממאמר "מאור שבתורה" - ורש"י מלמדנו שיש משהו מיוחד במצוה זו שנהגה מיד בבואכם, שלא כשאר המצוות התלויות בארץ:

"בבאכם אל הארץ - משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה שבכולן נאמר כי תבא כי תבאו לפיכך כולן למדות זו מזו וכיון שפרט לך הכתוב באחת מהן שאינה אלא לאחר ירושה וישיבה אף כולן כן אבל זו נאמר בה בבואכם משנכנסו בה ואכלו מלחמה נתחייבו בחלה"

מה מיוחד בה ?
מצוה זו נועדה לחנך את עם ישראל בתחילת כל דבר אתה צריך לחפש את השורש שלו ולכן, מי שאופה לחם חייב להפריש חלה למען ידע כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם לעיסה הזאת יש שורש יש יסוד והשורש הוא טוב וטהור.

וכפי שנראה יש להפריש אותה מלכתחילה מיד כשהיא עיסה ולא כשהיא אפויה כבר, כי חשוב לעשות זאת בתחילה בראשית דווקא . וכמו בחלה כן בכניסה לארץ אילו היו המרגלים שואלים וחוקרים מהו השורש של העונשים כמו המיתה והקבורה בארץ ישראל באותם ימים היו מבינים שהכל נעשה לטובתם אלא שהם הסתכלו על התוצאה והם לא בחנו את השורש ואת היסוד על כן דווקא התיקון בחטא המרגלים הוא הפרשת החלה.
כי הם התחמקו הם ברחו מהשורש והם הפכו דבר טהור לטמא אבל עכשיו כשהם כבר נכשלו הם חייבים מכאן ואילך לראות איך בכל דבר יש נקודה של טוב וכשם שחייב אדם ללמד זכות על חבר על אחת כמה וכמה שאדם חייב ללמד זכות על הקב"ה כי אם הוא אמר לפלוני או גלגל בידי אלמוני את הזכות לעשות משהו מסוים סימן הוא שהקב"ה חפץ בדבר.
על האדם להבין שכל מעשי הבורא יתברך הם לטובת האדם ולטובת נשמתו. מי שיודע להפריש חלה מי שיודע לחפש את השורש הקדוש בכל דבר הוא זה שיהיה ראוי לרשת את הארץ .

  1. "משרשי המצוה. לפי שחיותו של אדם במזונות ורב העולם יחיו בלחם, רצה המקום לזכותינו במצוה תמידית בלחמנו, כדי שתנוח ברכה בו על ידי המצוה ונקבל בה זכות בנפשנו, ונמצאת העיסה מזון לגוף ומזון לנפש, וגם למען יחיו בו משרתי ה', העוסקים תמיד בעבודתו והם הכהנים מבלי יגיעה כלל, שאילו בתרומת הגרן יש להם עמל להעביר התבואה ולטחון אותה, אבל כאן יבוא חוקם להם מבלי צער של כלום." (ספר החינוך )
  2. הקשר בין חלה לאדם וחוה: "אדם הראשון חלה טהורה לעולם היה"(ירושלמי שבת)
    1. ביצירת האדם הראשון לקח הקב"ה עפר מכל אדמת העולם, הוסיף עליו מים, לש אותו כמו עיסה ונפח באפיו נשמת חיים. וחכמינו ז"ל אמרו כי באותה שעה היה העולם כמו עיסה אחת גדולה, והאדם הראשון הופרש מהבצק כמו "חלתו של עולם"...החלה - זה החלק שניתן לה' - לכהן. זה החלק שניתן לצורך קדושה. זה החלק המקשר את הלחם, האכילה והעולם הגשמי לעולם הקודש להיות אחד. בלעדי החלה כל הבצק אסור באכילה, וכשהיא מופרשת הכול מותר בברכה. כך הוא בדיוק תפקידו של האדם ביחס לעולם - הוא נותן לו במעשיו תוכן וכיוון, קשר לקודש וזכות קיום. (רב מרדכי אליהו)
    2. כוח היצירה של האדם המיוחד לו לעומת שאר בעלי החיים ניכר במיוחד באופן טיפולו בחיטה – "עץ הדעת חיטה היה" – יש לנו ראיית הנולד – היכולת לראות בגרגירי החיטה את הקמח ואת הלחם - יכול להביא אותו לגאוה – פעילות זו היא שיאה של עבודת האדמה המקרבת את האדם לטבע ונותנת לו הרגשה של אדנות. הפרשת חלה מהווה תזכורת לממד הקדושה בטבע – חלה מכניס קדושה אינסופית אל תוך המציאות החומרית. וההפרשה גם נותנת לנו ענוה – שכול ההצלחות שלנו באות מה'.
  3. וזו היא מצוות הפרשת חלה להחדיר את האמונה בהכרה הפנימית, שה' מנהיג ומנהל את העולם.
  4. בכל בריאה, היה דבור של ה'. יש 3 ערוצים של התבטאות:
    1. מחשבה – נשאר בתוך עצמך
    2. מעשה – אחרי שאתה עושה את המעשה, הוא מחוץ ממך (כגון, העברת כוס ממקום אחד להקום אחר)
    3. דבור – בינך לבין אחר – הוא כולל בתוכו הצורך למישהו אחר - יש יחס בין גורמים
    4. בבריאה יש דבור אלוקי והבריאה מתחדשת באופן מתמיד.
  5. הרב נתנאל ברקוביץ' – כרם ביבנה - כאשר אנו באים לבחון את... פרשת חלה, מזהים אנו יסוד דומה. אם ננסה לצייר בעיני רוחינו את המציאות הזו נראה שאדם שעמל וטרח לזרוע ולגדל, לקצור, לדוש, לטחון ורק אח"כ ליצור עיסה ולאחר כל העמל הגדול הזה הקב"ה אומר לו לפני שתאכל תתן תרומה לה', הרי זו התגדלות הנפש כעין זו שמצינו גם במצות הביכורים אשר שם מגלה האדם את תלותו המוחלטת והתבטלותו כלפי הקב"ה שהרי כל מעשיו וטרחתו מונעים את ההנאה קודם שיגלה ויתן את מה ששייך לקודש. והסביר הבא"ח  (כאן בשנה השניה) שמטרתו של האדם באוכלו לחם אינו להשביע את תאות רעבונו אלא ע"מ שיוכל לחיות ולעבוד את בוראו ובכך מעלה את כל ניצוצות הקדושה שבחלק הגשמי בנקודות שלית אתר פנוי ממנה, אין מקום בלי מלכות ה' אלא מקומם הגבוה העליון . ובכך מסביר שהלחם בארץ המודגש בפסוק הוא זה שמחויב בחלה שטעמו מיוחד וזאת משום שלחם זה הוא הבא מעבודת כפיים שהיא עבודת ה', בלחם זה אדם אוכל כביכול את דבר ה' אשר בלחם כי על מוצא פי ה' אשר בלחם יחיה האדם ובזה נתייחד לחם הארץ. ומשום כן אפילו שישנם לחמים בטעמים מצוינים בחו"ל לחם הארץ עבודה רוחנית טמונה בו ומגלה בהפרשת החלה מן העיסה את תלותו בהם והתבטלותו כלפי הקב"ה. שהיא הנקודה המחברת בין פרשת חלה לפרשת ציצית.

בידו אפקיד רוחי בעת אישן ואעירה ואם רוחי, גויתי, ה' לי ולא אירא